חב' סוניגו אריזות הובלות ומשלוחים בינלא נ' חב' אמקו-ים בע"מ

פסק דין

ראשיתה של התביעה בפני הינה בתביעה בסדר דין מקוצר, אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין חוב כספי.

בקשת הנתבעת ליתן לה רשות להתגונן התקבלה והתביעה נדונה בסדר דין מהיר בהתאם לתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי.

סוניגו אריזות, הובלות ומשלוחים בינלאומיים בע"מ (להלן: "התובעת") העוסקת בין היתר באריזות ושילוח בינלאומי של חפצים אישיים התקשרה עם אמקו ים בע"מ (להלן: "הנתבעת") העוסקת בין היתר באחסנת מכולות ריקות ומלאות בחצריה, למשוך עבורה מנמל אשדוד מכולה מלאה בטובין שבבעלות צד שלישי ומיד לאחר ריקונה במחסן הנתבעת נתבקשה הנתבעת להחזיר המכולה לבעליה.

לטענת התובעת, ביום 29.9.2004 התבקשה מפורשות הנתבעת להחזיר המכולה הריקה לבעליה, אולם לאחר מספר חודשים התברר לה, כי המכולה לא הוחזרה לבעליה וכי הנתבעת חייבה אותה בדמי אחסנה עבור אותם חודשים בהם החזיקה במכולה וסירבה לשחררה מחזקתה ואף התנתה את שחרור המכולה והחזרתה לבעליה בתשלום חוב של התובעת לנתבעת שאין לו קשר לעניין המכולה בענייננו.

התובעת טוענת, כי חויבה ע"י בעלת המכולה לשאת בדמי השהייה בגין האיחור בהחזרת המכולה נשוא התביעה ואף נשאה בהם בפועל ועל מנת להקטין הנזק בגין דמי השהייה נוספים אף שילמה החוב לנתבעת, אם כי תוך מחאה.

לטענתה, הנתבעת היא שגרמה לתובעת לעלות המיותרת בגין דמי השהייה ועל כן יש לחייבה לשאת בהם.

מנגד, טוענת הנתבעת בכתב הגנתה, כי לא קיבלה כל הוראה מהתובעת להחזיר המכולה לבעליה ובהיעדר כל הוראה מפורשת מהתובעת בכתב, אין היא רשאית להוציא המכולה משטחה.

כן לטענתה, התובעת הודיעה במפורש כי המכולה הוצאה כבר ביום 29.9.2004 על ידי התובעת עצמה מחצרי הנתבעת ועל כן הטעתה אותה לחשוב כי המכולה יצאה מחצריה עוד באותו המועד ובכך מנעה מהנתבעת את האפשרות לגלות את העובדה כי המכולה נמצאת עדין בשטחה.

לפיכך, לטענתה, אין להטיל עליה כל אחריות וכי לתובעת יש אחריות מלאה לאיחור בהחזרת המכולה נשוא התביעה ובכל מקרה לרשלנות תורמת לאיחור ברמה מירבית.

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנכ"ל התובעת ושל מנהלת מחלקת ייבוא בתובעת. בפועל העידה רק מנהלת מחלקת הייבוא בתובעת.

ב"כ התובעת זימן לעדות את מנכ"ל הנתבעת, מר סייג.

מנכ"ל הנתבעת, מר סייג, העיד בין היתר, כי הנוהג היה להודיע בכתב, אולם מבדיקה שערכו בפקסים של הנתבעת נמצא כי לא התקבל כל פקס מהתובעת מיום 29.9.04 , אולם מתוך שיתוף פעולה עסקי עם התובעת ומתוך מערכת יחסים טובה עם הפקידה של התובעת אשר הודיעה כי המכולה אינה במחסני הנתבעת הוצא זיכוי לתובעת.

מנהלת מחלקת יבוא בתובעת, הגב' אזולי העידה בין היתר, כי הדרישה להחזיר המכולה לבעליה הועברה לנתבעת בפעם הראשונה באמצעות פקס ביום 29.9.04 ולאחר שהתובעת חויבה בגין דמי אחסנה בחודש אוקטובר נערכה בדיקה מול המזכירה בנתבעת ולאחר בדיקתה השיבה כי אכן המכולה יצאה והתובעת זוכתה בריכוז החשבוניות של חודש דצמבר.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מנהל בנתבעת וכן מטעם מזכירה במחלקת תובלה בנתבעת.

מזכירת הנתבעת, הגב' לוי, העידה כי לא קיבלה כל פקס ואף לא שיחת טלפון לעניין דרישה להחזרת המכולה. כן לעדותה, עת ערכה חשבוניות ביום 5.12.04 הבחינה במכולה שמאוחסנת תקופה חריגה ולכן פנתה לתובעת לבירור והתובעת מסרה שמבחינתה המכולה כבר יצאה ועל סמך שיחה טלפונית זו ומתוך אמון בלבד שנבע ממערכת יחסים טובה וללא בדיקה ברישומים הוציאה זיכוי לתובעת בגין חודשים אוקטובר ונובמבר.

טרם נשמעה עדותו של מנהל הנתבעת, הגישו ב"כ הצדדים ביום 7.3.10 הודעה לפיה הגיעו הצדדים להסכמה לפשרה לפי סמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 על יסוד החומר הקיים בתיק וכן סוכם כי בית המשפט יפסוק בגבולות הפיצוי של רצפת מינימום בסך של 0 ₪ ותקרת מקסימום בסך של 5,000 ₪ ועל כן ניתנה החלטה לפיה בהסכמת הצדדים יכריע בית המשפט בתיק זה בפשרה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 על דרך הפשרה ועל יסוד החומר הקיים בתיק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים שהוגשו ובפרוטוקול הדיון, וכן בחנתי את כל החומר שהוגש לבית המשפט, ולאחר שנתתי משקל לנסיבות המקרה (על רקע לוחות הזמנים הרלבנטיים) ולטענות הצדדים, הן בשאלת החבות והן בעניין גובה הנזק בפועל, ובהתחשב בנכונות הצדדים להגיע לפשרה, ובגבולות שהוסכמו על ידי הצדדים לעניין הפשרה, הריני מורה לנתבעת לשלם לתובעת, לסיום המחלוקות הכספיות בתביעה בתיק זה, סכום כולל של 3,000 ₪. הסך האמור ישולם תוך 30 יום.

לעניין האגרה, יש לראות תיק זה כתיק שהסתיים בפשרה.

ניתן היום, ג' סיון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.